אתיקה עיתונאית
אתיקה עיתונאית
כתיבה עיתונאית; "לפרסם או לא"? מה מותר ומה אסור? - על כללי האתיקה המחייבים עיתונאים בעבודתם.
בעיות אתיות מטרידות אותנו יום-יום. בתחומים רבים בא לעזרתנו ספר החוקים וקובע כללים של אסור מותר. במקרים אחרים אנו פועלים על-פי הבנתנו. כך פועל גם עיתונאי, בהבדל אחד: הנזק שעלול לגרום שיקול דעת מוטעה של עיתון או של עיתונאי גדול הרבה יותר מן הנזק שאנחנו עלולים לגרום לזולתנו. הסיבה לכך היא הכוח הרב הנתון בידי העיתון.
דמיינו לעצמכם, שעיתונאי מדווח, כי שר בממשלה השתכר במסיבה והתנהג בצורה מבישה. הידיעה מתפרסמת בעיתון בשעת בוקר מוקדמת, וכל הקוראים נדהמים. זוהי שיחת היום בחנויות, באוטובוסים ובמקומות עבודה. מי שלא קראו את הידיעה בעיתון, שומעים עליה מפי חבריהם. גם הרדיו והטלוויזיה מתעניינים בסקופ העצום ומיד מתחילים לשדר תגובות ודברי פרשנות. עד מהרה נודע הסיפור לכולם. יש אזרחים שצוחקים על חשבון השר, ויש אזרחים הזועמים עליו. כמעט כולם מביעים ספק לגבי עתידו הפוליטי של השר ומצפים להתפטרותו.
כעבור יום מתברר לפתע שהידיעה לא הייתה מדויקת. העיתון מתנצל, העיתונאי נענש, אבל את הנזק שנגרם לשמו הטוב של אותו שר יהיה קשה מאוד לתקן.
מאחר שלכל מילה הנכתבת בעיתון יש הד בקהל, עיתונאי עלול לגרום על נקלה נזק לשמם הטוב של אנשי ציבור ושל חברות מסחריות ואפילו לשמו הטוב של האזרח הפשוט. כוח זה מעמיד במבחן מתמיד את הגינותו, את מצפונו ואת שיקול דעתו של העיתונאי. דבר זה חשוב כל-כך, עד כי בספר החוקים יש הוראה מיוחדת, המחייבת את העיתונאי לומר אמת כאשר הידיעה שהוא מפרסם עלולה לפגוע בשמו הטוב של אדם. ככל שהדבר מפתיע, זה המקרה היחיד שבו החוק מחייב את העיתונאי לפרסם אמת.
עיתונאים, ואמצעי התקשורת המעסיקים אותם, מתאמצים מאוד שלא לחטוא לאמת גם בעניינים שהחוק אינו מתערב בהם. מדוע הם כה משתדלים לחקור ולברר שהם אכן כותבים דברים נכונים?
יש לכך שתי תשובות:
ראשית - כדי שלא לפגוע באמינותם בעיני הציבור. אם יתברר שכתבו דברי שקר או אפילו דברים לא מדויקים, הציבור לא יאמין להם עוד. העיתונאי ייפגע וגם העיתון ייפגע.
שנית - יש כללי אתיקה המגבילים את העיתונאים, את העיתונים ואת אמצעי התקשורת האלקטרונית.
בעיות אתיות מטרידות אותנו יום-יום. בתחומים רבים בא לעזרתנו ספר החוקים וקובע כללים של אסור מותר. במקרים אחרים אנו פועלים על-פי הבנתנו. כך פועל גם עיתונאי, בהבדל אחד: הנזק שעלול לגרום שיקול דעת מוטעה של עיתון או של עיתונאי גדול הרבה יותר מן הנזק שאנחנו עלולים לגרום לזולתנו. הסיבה לכך היא הכוח הרב הנתון בידי העיתון.
דמיינו לעצמכם, שעיתונאי מדווח, כי שר בממשלה השתכר במסיבה והתנהג בצורה מבישה. הידיעה מתפרסמת בעיתון בשעת בוקר מוקדמת, וכל הקוראים נדהמים. זוהי שיחת היום בחנויות, באוטובוסים ובמקומות עבודה. מי שלא קראו את הידיעה בעיתון, שומעים עליה מפי חבריהם. גם הרדיו והטלוויזיה מתעניינים בסקופ העצום ומיד מתחילים לשדר תגובות ודברי פרשנות. עד מהרה נודע הסיפור לכולם. יש אזרחים שצוחקים על חשבון השר, ויש אזרחים הזועמים עליו. כמעט כולם מביעים ספק לגבי עתידו הפוליטי של השר ומצפים להתפטרותו.
כעבור יום מתברר לפתע שהידיעה לא הייתה מדויקת. העיתון מתנצל, העיתונאי נענש, אבל את הנזק שנגרם לשמו הטוב של אותו שר יהיה קשה מאוד לתקן.
מאחר שלכל מילה הנכתבת בעיתון יש הד בקהל, עיתונאי עלול לגרום על נקלה נזק לשמם הטוב של אנשי ציבור ושל חברות מסחריות ואפילו לשמו הטוב של האזרח הפשוט. כוח זה מעמיד במבחן מתמיד את הגינותו, את מצפונו ואת שיקול דעתו של העיתונאי. דבר זה חשוב כל-כך, עד כי בספר החוקים יש הוראה מיוחדת, המחייבת את העיתונאי לומר אמת כאשר הידיעה שהוא מפרסם עלולה לפגוע בשמו הטוב של אדם. ככל שהדבר מפתיע, זה המקרה היחיד שבו החוק מחייב את העיתונאי לפרסם אמת.
עיתונאים, ואמצעי התקשורת המעסיקים אותם, מתאמצים מאוד שלא לחטוא לאמת גם בעניינים שהחוק אינו מתערב בהם. מדוע הם כה משתדלים לחקור ולברר שהם אכן כותבים דברים נכונים?
יש לכך שתי תשובות:
ראשית - כדי שלא לפגוע באמינותם בעיני הציבור. אם יתברר שכתבו דברי שקר או אפילו דברים לא מדויקים, הציבור לא יאמין להם עוד. העיתונאי ייפגע וגם העיתון ייפגע.
שנית - יש כללי אתיקה המגבילים את העיתונאים, את העיתונים ואת אמצעי התקשורת האלקטרונית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה